מניעת הפיכת גופי החימום בחדר האמבטיה למקור סכנה
בואו נהיה כנים: השימוש בגוף חימום באינפרא-אדום בחדר האמבטיה דומה למעשה לשימוש באש – או במקרה זה, בחשמל ובאדי מים. יש שם לחות גבוהה, ומדי פעם יש גם טפטופי מים ישירים. אם אתם משתמשים רק בצינורות קוורץ רגילים, אתם בעצם מבקשים לגרום לקצר חשמלי.
המטרה כאן פשוטה: לוודא שהחשמל נשאר במקומו. אנחנו רוצים שלא יהיה שום דליפה. כי כשהלחות יוצרת מעין “גשר” בין הקצוות החשמליים לבין המעטפת של המכשיר – שם נוצרת סכנה.
הסוד נמצא בחומרי האטימה
אי אפשר פשוט לכסות את המנורה במכסה פלסטיק ולקרוא לזה “חומר עמיד למים”. זה לא יעזור.
אנו משתמשים בחומרי אטימה מסוג סיליקון או גומי פלואורי, שעמידים לחום. למה? כי המנורות האלו נהיות חמות, ואז קרות שוב. ההתרחבות וההתכווצות התמידיות האלו הורסות את החומרים הזולים. חומרי האטימה האלו אוחזים בצינורות הקוורץ בצורה טובה, ויוצרים “חומה” שאדי המים לא יכולים לעבור דרכה.
יש גם את נושא החוטים. זה המקום שבו רבים חוסכים בעלויות. אם משתמשים בחוטי PVC רגילים, החום שנוצר במנורה עלול לפגוע במעטפת של החוטים. כשזה קורה, הלחות חודרת פנימה, ופתאום ה-GFCI שלכם נכנס לפעולה. אנו משתמשים בחוטים עם חימום כפול, כדי למנוע זאת.
התמודדות עם החום
מנורות בעלות הספק גבוה יוצרות חום רב. אם חומרי האטימה שלכם זולים, הם יתייבשו וינשרפו. וכשיש סדקים, אדי המים יכולים לחדור פנימה.
אנו מוודאים שהחומרים שאנו משתמשים בהם מתרחבים ומתכווצים באותו קצב כמו צינורות הקוורץ עצמם. כך הכל נשאר חזק.
אם אתם בודקים את המכשיר, עליכם לבדוק את עוצמת הדליפה. מנורה בטוחה צריכה להראות כמעט שום דליפה במבחן הבידוד של 500V DC. אם הערכים האלו עולים, חומרי האטימה שלכם כבר לא עובדים כראוי.
הקושי
הבעיה היא שכאשר משתמשים בחומרי אטימה איכותיים ובמעטפת עמידה למים, המכשיר נהיה גדול יותר. כמו כן, נדרשים כמה שניות נוספות עד שהמכשיר יגיע לטמפרטורה המבוקשת, בגלל המסה התרמית של המעטפת.
אבל באמת? אני מעדיף לחכות חמש שניות נוספות עד שחדר האמבטיה יהיה חם, מאשר להתמודד עם הפסקות חשמל בכל פעם שמישהו מתקלח. זו העסקה שאני מוכן לעשות בכל פעם.